לקבל את המלכה בתל אביב

אילו קם חיים נחמן ביאליק בליל שבת האחרון, בשעות בין הערביים, מקברו, וסר לנמל תל-אביב, הוא היה מחייך בסיפוק ומציין לעצמו שיש שכר לעמלו ויש ממשיכים לדרכו; למסורת “עונג שבת” שהגה, יצר והנחיל.

למעלה מאלף איש התכנסו אל מול השקיעה לקבלת שבת. במשך שעה וחצי התפללו ושרו, שמעו דרשה על פרשת השבוע, בליווי מוסיקאלי של נגנים וזמרת נפלאים; שרו טקסטים מתפילת קבלת שבת ותפילת ערבית והתפללו טקסטים מן הזמר העברי החדש.

התפאורה – מושלמת; החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים, השקיעה המקסימה. תפאורה מושלמת לתפילת האדם. שירת העשבים של ר’ נחמן מברסלב ונעמי שמר בפתיחה, ו”הליכה לקיסריה” של חנה סנש ודוד זהבי לקראת סיום. ו”לכה דודי” למנגינת “עץ הרימון” של אורלנד.

רוב הקהל היה גלוי ראש. אבל לא מעטים חבשו כיפה. והיו בהם גם דתיים אורתודוכסים, שלבטח חשו שלתחושת התעלות ורליגיוזיות כזו, קשה מאוד להגיע בבית הכנסת בו הם מתפללים תדיר. הם חשו שישיבת כל המשפחה יחד, וש”הקול באישה” של הזמרת, הם מרכיב משמעותי מיצירת אותה תחושת קדושה. והייתה גם קבוצה של יהודים מברזיל העושה בארץ, ואין כמו אירוע כזה כדי להעמיק את זיקתה לארץ ישראל, למדינת ישראל.

זו השנה השביעית שבחודשי הקיץ מתקיימת מידי ליל שבת קבלת שבת זו בנמל תל-אביב. מובילה אותה קהילת “בית תפילה ישראלי” הפועלת לאורך כל השנה, בשבתות, בחגים, בשמחות ואבל – יוצרת ומחדשת תרבות יהודית ישראלית המשלבת מסורת וחידוש, ופועלת זו השנה העשירית. בימי הקיץ היא יוצאת אל הציבור הרחב בקבלות השבת הללו. והציבור נוהר אליהן מידי שבת ומתחבר. לא רק מאות הכיסאות ושורת המחצלות התמלאו במשתתפים, אלא רבים עמדו מסביב, כי לא היה להם מקום ישיבה, וגם עוברים ושבים, רצים ורוכבים, עצרו, השתתפו לאורך דקות ארוכות, נטלו חלק בחוויה והמשיכו בדרכם.

קבלות השבת הללו כל כך מנוגדות לדימוי של תל-אביב כעיר של חול, כעיר נטולת קדושה, כעיר שהשבת של תושביה היא שבת של עסקים וצריכה, של המשך מרוץ החיים כאילו אין השבת אלא יום ז’ בשבוע. והנה, המוני התל-אביבים הנוהרים מידי ליל שבת לקבל בקדושה, בדרך המתאימה להם, את שבת המלכה, הם התשובה לדימוי הזה. ההתחדשות היהודית ישראלית, שקבלת השבת היא אחד מביטוייה היפים, היא התשובה לדימוי של עיר שתרבותה מבטאת ישראליות חפה מיהדות.

נסעתי עם משפחתי לקבלת השבת הזאת, מביתי בקיבוץ אורטל שבצפון הגולן. בשעה שבה החלה קבלת השבת רבת המשתתפים בנמל תל אביב, החלה קבלת השבת הקיבוצית, האינטימית, בחדר האוכל באורטל, כמו בכל ליל שבת בחמש השנים האחרונות. וכך, בעוד מאות קהילות ממטולה בצפון ועד קיבוצי הערבה בדרום – בקיבוצים ומושבים, בקהילות עירוניות ואזוריות, במתנ”סים; ביטוי לחיוניות של ההתחדשות היהודית ההולכת ומתעצמת בחברה הישראלית. אלפי מקבלי השבת הללו, לא מצאו ולא יכלו למצוא את מקומם בבית הכנסת האורתודוכסי, ובברירה בין “דתיות” ו”חילוניות” ברירת המחדל שלהם הייתה החילוניות, לעתים חילוניות עקרה.

לקבלת השבת בנמל תל-אביב נהרו המוני תל-אביבים שמאסו בברירה הדיכוטומית הזאת, שבחרו בחלופה של ההתחדשות היהודית, של התחברות ליהדותם בדרך המתאימה להם. אני רואה בהתחדשות היהודית את ההתרחשות התרבותית – חברתית החשובה ביותר בישראל בעשרות השנים האחרונות. היא תלך ותתעצם ותעצב את פני התרבות העתידית של ישראל.

מתוך הבלוג של אורי הייטנר ועיתון “ישראל היום” 18-7-2013