עם מי קיבלתי תורה השנה

שבועות. “חג מתן תורה”.

חז”ל תיארו את אלוהים כמי שמסתובב בעולם לחפש מי ירצה לקבל את התורה. החידוש הגדול, והכל-כך רלוונטי לזמננו, הוא בדגש שניתן כאן על ציבור שמקבל את התורה. ציבור שהכרחי לקיומה וליצירת המשמעות העכשווית שלה.

את התורה קיבלתי השנה בתיקון שבועות של בית תפילה ישראלי בבניין עיריית תל-אביב.

קיבלתי אותה עם ציבור גדול ומגוון של מאות אנשים שהשתתפו בתיקון לאורך כל הלילה ועד עלות השחר.

קיבלתי אותה מפי דוברים נפלאים שהתגייסו מרצון וללא תמורה כדי ללמד בערב החג.

קיבלתי אותה עם תלמידי מגמת מחשבת ישראל בתיכון ע”ש ליידי דיוויס שסחפו את הקהל בדיון סוער על חסד וצדק חברתי בישראל היום ועל מובנה של יהדות בתל-אביב.

קיבלתי אותה בבניין העירייה שנפתח לכבוד התושבים לא כדי לשלם דו”חות או ארנונה אלא כמרחב של שיחה פתוחה. חגיגה פשוטה, פיזית ולא מובנת מאליה של העיקרון הדמוקרטי הקובע כי ה”אזרח הוא הריבון”.

קיבלתי אותה ברוח החיובית ששרתה בדיון על שבת בתל-אביב שבה ישבנו יחד: רב אורתודוכסי, נבחר ציבור ממר”צ ועיתונאי ביקורתי. בצד ההבדלים, שלא טושטשו, הייתה הרגשה אמתית שיש על מה לדבר ויש עם מי לדבר.

קיבלתי אותה עם מים, קפה ועוגיות ועם המראה המופלא של אורות העיר מהקומה ה-12 – “הפנסים פרחי העיר מלבלבים באור ניחוח” (ערב עירוני, נתן אלתרמן).

שבועות, תל אביב, תשע”ה –

“חג קבלת התורה”.