פרשיר – פרשת ויקרא
בפרשת השבוע נחקור את מושג החטא באמצעות שירה של לאה גולדברג – טבעות עשן
- פרשת השבוע
- פרשיר – פרשת ויקרא
ויקרא, פרק א
הפרשה השבוע, פרשת “ויקרא”, נפתחת בציטוט שכאן. כל כולה מלאה בהוראות רבות על קרבן – איזה קורבן מתאים לאילו נסיבות.
ישנם קורבנות שמעלים מרצון, כמו הקורבן שבפסוקים האלה. ישנם קורבנות שמעלים על חטא (קורבן חטאת או אשם) לאנשים שחטאו ורוצים לכפר על חטא.
וכך הלאה, לכל חטא הוראות ההקרבה שלו.
ובזה בדיוק רציתי להרהר השבוע – במושג ה”חטא”, באמצעות שירה של לאה גולדברג, “טבעות עשן”.
בשיר מתוארת אישה היושבת ומעשנת בביתה, מפריחה טבעות עשן, והם עפות אל עבר הווילון. כביכול סיטואציה שלווה, אך למעשה כל ביתה, ובראשו השעון, “מרים לעברה גבה” על אותה שלווה שנפלה עליה לפתע פתאום, על פניה השקטות. המחוגים שואלים אותה אם לא רצתה “לכרסם יגון מחרת”, אולי להאבק, לכתוב עוד שירים, לעשות משהו אחר שאינו פשוט לשבת ולעשן. מבחינתה השקט הזה הוא כמו “חתול”, בלתי צפוי שהתיישב על רגליה “פתאום” ובאותה צורה יכול לקפוץ ולהעלם.
קשה שלא לחשוב: האם לשבת ולעשן ברוגע הוא חטא? ואם לא, מדוע רובצת כך תחושת האשמה על אותה אישה בביתה? האם החטא הוא אישי ולעיתים גם על “חוסר יעילות” צריך לתת דין וחשבון? האם יש נטייה לחפש “מה עשיתי לא בסדר” גם אם הכל בעצם בסדר?
אנחנו מזמינים אתכם ואותנו לחשוב ביחד על השאלות האלה, על הנטייה להאשים את עצמנו, ואולי לפעמים גם להקל עם עצמנו על “חטאים”, קטנים כגדולים.
מאחלת לכל אחד שימצא את השלווה שלו ויתעלם מהשעונים מרימי הגבה.
שבת שלום!
נעם
