פרשיר – אחרי מות-קדושים

ה וּמֵאֵת, עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יִקַּח שְׁנֵי-שְׂעִירֵי עִזִּים, לְחַטָּאת; וְאַיִל אֶחָד, לְעֹלָה.  ו וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ; וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ, וּבְעַד בֵּיתוֹ. ז וְלָקַח, אֶת-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם; וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  ח וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת–גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה, וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.  ט וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-הַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהוָה; וְעָשָׂהוּ, חַטָּאת.  י וְהַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד-חַי לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עָלָיו–לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה.  (ויקרא ט”ז 5-10)

גם השבוע יש לנו פרשה כפולה: “אחרי מות”, ו”קדושים”.  הפרשה מתחילה אחרי מות בניו של אהרון, ולכן אלוהים מזהיר: ”  וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ”, ומפרט את הדרכים לבוא אל קודש הקודשים ולהקריב קורבן.

מיד לאחר מכן ישנם פסוקים שמספרים על “כפרות”, ומצווים על מנהגים של יום הכיפורים. בתוך אותם פסוקים המצוטטים כאן מדברים על “שעיר ה'” לעומת “שעיר לעזאזל”.

זהו משחק גורל רציני – לוקחים שני שעירים (תיישים) וקובעים להם תפקיד בצורה שרירותית. האחד נבחר להיות קורבן חטאת לאל ולכפר על חטאים, והשני נשלח ל”עזאזל”. יש מסורות שקובעות שלשלוח לעזאזל פירושו להשליכו מראש הר (שמזוהה כהר מונטר שבמדבר יהודה), אך לפי הפשט נדמה שהוא נותר בחיים ורק מוצא מקרב העדר ומגורש למדבר, ואיתו מגורשים גם חטאי העם.

מעניינת המחשבה ששני התיישים זהים במאפייניהם, ועם זאת הבחירה השרירותית הזו הופכת אותם לשונים כל-כך. האחד קדוש והשני טמא.

מעניינת עוד יותר הנטייה האנושית כל-כך הזאת להפוך את העזים לסמל, ועכשיו הם כבר לא תיישים אלא “שליחי ציבור” – כל חטאי העולם רובצים עליהם, ואני מאמינה שהקרבתם באמת נתנה תחושה של נקיון ולו רק משום שזה מה שהם מסמלים.

עולה השאלה של גורל, מה קובע אותו, מי אחראי לו?

ובהקשר זה בחרתי שיר קצר של אברהם אבן-עזרא – “אשכים לבית השר”.

בשיר זה הוא מתאר סיטואציה בירוקרטית שכולנו מכירים מעולם ומקום אחר. הוא קם בבוקר, רוצה לפנות אל השר, ואומרים לו שהוא כבר “רכב” – יצא מביתו. הוא חוזר בערב והפלא ופלא – השר כבר “שכב”, כבר הלך לישון. ואז הוא אומר: “או יעלה מרכב, או יעלה משכב” – או שהוא לא שם או שהוא כבר ישן. ולבסוף – “אויה לאיש עני נולד בלי כוכב”. הסיבה לזה היא שהוא עני, הוא נולד בלי “כוכב”, בלי מזל. זהו גורלו.

אז מי אחראי לגורלו? מי קובע האם אדם הוא “שעיר לה'” או “שעיר לעזאזל”? האם זו החברה? האם זה אופיו? במי זה תלוי?

במקרה השעיר לעזאזל, הדבר תלוי ברגע אחד בלבד. אצל אברהם אבן-עזרא ייתכן שזה שילוב של מעמדו ואופיו. ואצלנו?

שבת שלום!

נעם

בית תפילה ישראלי