ארבעה מוזיקאים ורב יוצאים למסע

בסופו של ערב קסום של מוזיקה וסיפורים על בית תפילה ישראלי בבית הכנסת היפהפה באחד הפרברים בקנזס סיטי, ניגש אל הבמה רב הקהילה, ארתור נמיטוף, ואמר: “אל תחשבו שהמהפכה שאתם עושים בתל אביב היא רק היצירה של יהדות ישראלית. מה שיצרתם משפיע, מעורר השראה ומחולל שינויים עמוקים בקהילות רבות ברחבי כל העולם היהודי. וכלשונכם – על זה אני מודה.” המוזיקאים ואני עמדנו לרגע במבוכה, אבל הקהל שעמד ומחא כפיים ידע למה הרב נמיטוף התכוון. כבר שנתיים שקהילה זו, בהשראת בית תפילה, מקיימים בקיץ קבלות שבת מוזיקליות בפארק לכ- 700 איש ואישה. רבים מהם לא מגיעים באופן קבוע בימי שישי, אבל קבלות השבת האלו מצליחות לייצר משהו שונה, שמדבר לקהל רחב יותר מבדרך כלל. הרב נמיטוף הגיע לקבלת השבת בנמל תל אביב לפני כשנתיים ומאז, בדיאלוג אתנו, הוא מנסה להחיות את התפילה בקהילתו – קהילה של כ- 1500 משפחות במרכז ארה”ב. כשהנחינו שם את קבלת השבת, רבים מהמנהגים שלנו כמו “על זה אני מודה” כבר היו מוכרים לקהילה, וגם לנו זה הרגיש כמו בית.

במשך 16 ימים נסענו ביחד – יותם מהלר (פסנתר), דור בירן (תופים), איתן גופמן (כלי נשיפה), עתליה לביא החזנית המופלאה שלנו, ואני ברחבי ארה”ב. שם “חרשנו” 6 מדינות שונות וקיימנו 21 אירועים. ערכנו שם קבלות שבת מוזיקליות, תפילות שחרית של שבת, טקסי הבדלה, קונצרטים, סדנאות לרבנים וחזנים, תפילות בבתי ספר יהודיים, וגם סדנאות תפילה לתלמידי תיכון, לתלמידי יסודי, ולקהל הרחב בקהילות. הופענו בפני קהילות ובתי ספר קונסרבטיביים, חגגנו שבת וחנוכה בקהילות רפורמיות, בקהילות רקונסטרוקטיביות, במתנ”סים ומרכזים קהילתיים, ואפילו בפעם הראשונה הופענו גם בקהילה ובית ספר אורתודוקסיים.

המסע היה אינטנסיבי ומאתגר לפעמים, הרבה מאוד טיסות, נסיעות במרחקים שאנו לא כל כך רגילים אליהם, לילות קצרים לעיתים על  מנת לתפוס טיסת בוקר, ועומס אירועים מסחרר – השיא היה 3 אירועים ביום אחד ב-3 ערים שונות! אבל כל זה מתגמד מול התענוג והזכות להתקבל בכל מקום בצורה כל כך חמה.

בכל מקום שהגענו אליו התארחנו אצל משפחות מהקהילה המקומית. אנשים פתחו בפנינו את ביתם בנדיבות ובפשטות מעוררת השראה, כאילו היינו מכרים וותיקים או קרובי משפחה. זה מדהים להיווכח שוב ושוב איך המושג החמקמק ולא ברור של “עמיות יהודית” מקבל תוקף הלכה למעשה, באופן כל כך קונקרטי, ללא המילים הגבוהות. אנחנו מתארחים בביתם כי אנחנו באמת משפחה, וזה כל כך לא סיסמא, כי התחושה הייתה – בכל המקרים – שאנחנו נמצאים אצל משפחה!

זו השנה השישית ברציפות שאנו מקיימים את סיבוב הקהילות של בית תפילה ישראלי בחו”ל, וזה לא מובן מאליו שממשיכים להזמין אותנו מדי שנה בשנה. ניסיתי להבין מה הוא בעצם הדבר שאנחנו מביאים אתנו בכל פעם שאנחנו מגיעים לקהילה בחו”ל. חלק ניכר מה- DNA שלנו הוא השכבה הישראלית שאנחנו מוסיפים לחוויית התפילה – אך זה ממש לא העיקר בביקורינו בחו”ל. המוזיקה כמובן ברמה גבוהה, אך גם זה לא העיקר. נראה לי שבמסעותינו עם בית תפילה ישראלי אנחנו הופכים לשגרירים של ישראל אחרת, של ישראל יהודית וליברלית, יצירתית ובעלת עוצמות רוח, מחוייבת ואנרגטית, מחפשת דרך ופורצת גבולות. זו ישראל שלחלקינו היא מובנת מאליה אבל להרבה מאוד מקרובינו מעבר לים – היא עדיין נדירה.

אני רוצה שוב להודות למוזיקאים המופלאים שלנו: ליותם העושה מעשי קסמים מעל המקלדת, לדור שמחזיק לנו את הביט, לאיתן המוכשר שמשתלב תמיד בכריזמה ובנון שלנטיות, ולעתליה הכובשת, שמביאה באישיותה עוצמות נדירות – שהן ממש פיסה ארצישראלית. תודה ענקית גם לשרה גרונר שתפרה את החיבורים באינסוף טלפונים ומיילים, ועבדה חודשים ארוכים על הלוגיסטיקה של המסע הזה. מי יתן ונמשיך להפיץ עוד ועוד את השמחה, היצירתיות, ותחושת התקווה המשתקפת מהמפגש של בית תפילה ישראלי עם כל כך הרבה ידידים וידידות מעבר לים. אמן.