ברכות לכבוד 13 שנות פעילות – בר מצווה לבית תפילה ישראלי

ליאור שגיא:

בהתחלה זה מרגיש קצת כמו לצאת מהארון, חברים מסביב שואלים – אז חזרתם בתשובה?

ומה זה הבית הישראלי הזה שעשית לו לייק בפייסבוק? והגבות מורמות, ואתה מריח את החששות, ומבין שהצעד הזה שעשית – להיות חלק מקהילת בית תפילה ישראלי – דורש הרבה מאד תשובות.

אבל דווקא כאן, בבית תפילה, התשובות הן לא העיקר השאלות, והחיפוש, והסקרנות, והבחינה, וההתחדשות – הן בעצם הדבר.

שנים רבות זהותנו הישראלית הייתה חזקה. ידענו מה היא אומרת עבורנו, היינו ישראלים.

אבל מאותו ליל שבת בנמל תל-אביב, יכולנו גם לחוש קודם כל פנימה, גם מה זו זהותנו היהודית. זהות שלא קוראת תיגר ולא מרימה את ראשה למלחמה וצרות אופקים, אלא יהדות שמחברת אותנו ומתחברת אלינו – למסורת, לשיוויון, ליצירה. 

ויש עוד הר של יעדים ודרכים ומחסומים, שעלינו החובה להגשים ולבצע. הדרך לשם עוד ארוכה, זה בוודאי נכון. אבל לאורך כל הדרך אנחנו זוכרים, ויודעים, שלהיות צעיר בבית תפילה ישראלי אומר, שיש תקווה.

מזל-טוב.

ספי דהן
שבת שלום,

את בית תפילה הכרתי לראשונה רק לפני כחצי שנה. כמו הרבה דברים טובים בחיים גם זה קרה כמעט במקרה וזאת דרך ספרו של הרב אברהם יהושוע השל-  “התפילה” שפורסם בשנת 1954 ותורגם לעברית לפני כחצי שנה.

בהקדמה לספר, מזכיר דרור בונדי – המתרגם, את בית תפילה ישראלי ואני מצטט:

“אנו ח ורה קטנה של חסידי השל כאן בארץ, ועבודתי כה תלויה באמון ובשותפות שלנו. תרגום זה לא היה מתחיל לולא עידודו ודחיפתו של ידידי הרב אסטבן גוטפריד מ”בית תפילה ישראלי” שמתפלל עם השל מאז שזכה ללמדו עם תלמידו הרב מרשל מאייר”.

הגותו המופלאה של הרב השל בכלל ובספרו “התפילה” מבוססת על מספר עקרונות, בינהם-

1. חשיבותה האדירה של התפילה לכלל האנושות.
2. חשיבותה האדירה של השבת.
3. ובעיקר יהדות שמבוססת על אהבה ולא על אשמה.

כאשר נכנסתי בשערי בית תפילה הרגשתי באופן מיידי כיצד דבריו של השל באים ליידי ממשות וביטוי-

• בית כנסת שיש בו חום ואהבה אנושיים, שמקבל את כל מי שבא בשעריו בצורה חמה ואישית, ללא הבדלים וללא מחיצות.
• כאן אני זוכה לראות ולהרגיש תפילה עמוקה ומיוחדת- תפילה מעומק הלב עם כל כך הרבה חמלה.

וכל זה נוצר פה על ידי חברי הקהילה המקסימים  ועל ידי מקימיה הרב אסטבן והרב רני, ועל זאת תודה גדולה!

לסיום אם יורשה לי, לדעתי לבית תפילה יש תפקיד חשוב מאד בישראליות העכשווית- והוא להביא לישראלים את הקול האחר והלא מוכר של היהדות- יהדות של אהבה!

אאחל לנו עוד שנים רבות של פעילות פורה וקהילה משותפת. וכמובן עוד שנים רבות של תפילות.

פיני שמיר

בבית המדרש של בית תפילה ישראלי למדנו לפני 3 שנים את מסכת שבת. רני שאל אותנו מה היא השבת בשבילנו באופן אישי. כל אחד מאיתנו ענה את שענה וגם אני עניתי מהי השבת בשבילי כיום. כשחשבתי על ברכה לבר המצווה של בית תפילה נזכרתי בשבת של ילדותי. כמעט בכל שבת בבוקר מוקדם, לפני שעושים דברים אחרים כמו ללכת לים, אבא שלי יושב בסלון ליד הרדיו הגדול עם העין הירוקה, מקשיב לפרקי חזנות בקול ישראל ושר כל ניגון ומזמור, זוכר כל מילה. זה אותו אבא שבאתוס המשפחתי עזב את הדת והרבנים וחבר לפועלי ציון שמאל, אבא שכף רגלו לא דרכה בבית כנסת עד שאני רציתי בר מצווה כמו כולם. לא קדיש ולא קידוש – אבל עמוק בפנים בשבת בבוקר שלטו הניגונים. אני לא זוכר דמעות אבל אני בטוח שהיו.
גם אני הלכתי בדרכי אבות, מצד אחד אחד יודע על יהדות ומסורת יותר מרוב חברי החילונים, כולל מצרפי קידוש וכדורגל או ים בשבת, ומצד שני – איך אמרתי על אבא – לא קדיש ולא קידוש.
עד שהגעתי לבית תפילה ישראלי. עדיין יש לי דברים רבים שאינם סגורים אצלי ביני לבין עצמי ולבין מהי יהדותי – אבל מצאתי לי מקום שמאפשר את השאלה בלי להציב אותי כחוטא או עבריין. מקום שמאפשר לי לשיר בעומק ובכוונה ולהתפלל, עם קידוש ועם קדיש ועם פועלי ציון שמאל וכולם חיים אצלי פחות או יותר בשלום. 
לוקחים מלון ביום הכיפורים כדי להתפלל כל היום עם הקהילה – מי היה מאמין.
קבלת השבת בהתרוממות רוח הפכה לדרך חיים בלי להסתכל על המאמץ הכרוך בכך. היעדרות מקבלת השבת מסיבה משמחת, נסענו לחתונה בחול, הבהירה לי כפי שרק מחסור או התרחקות יכולים להבהיר – קבלת השבת הפכה לחלק חשוב באורחות חיי. תודה להנהגה ולקהילה.

ראובן בקלש

אין זה מקרה שנתבקשנו לברך דווקא בשנת הבר מצווה של בית תפילה ישראלי.

לבר מצווה יש משמעות מיוחדת בתולדות משפחתנו. זה האירוע, ברי המצווה של שלשת ילדינו, שהביא אותנו לחברות בקהילה, בתחילה בעומר בקהילת מגן אברהם, ובהמשך ב”בית תפילה ישראלי” בתל אביב.

בשנה הראשונה לחיי הקהילה הברכה שניתן לברך היא שזה הקטן גדול יהיה. באירועי  25 שנים ומעבר הדרך כבר סלולה ויש בה שותפים רבים.

לעומת זאת בשנת הבר מצווה יש כבר הישגים ראויים שניתן להודות ולשבח אותם, אך בצד אלה גם רוח ההתלהבות הראשונית והעשייה, הניכרת בקהילתנו בקבלות השבת, בטיולי החברה להגנת הטבע, ובבתי המדרש שלאורך השנים עסקו בסוגיות עקרוניות של העולם היהודי: השבת, שנת שמיטה, הרעיונות הגדולים של היהדות, ובשנה שעברה בפיוט ובלחן, שילוב של תפילה ושירה.

לסיום נברך במילותיו של שפשף: “שהכוונה נותנת אמונה”, ואנחנו נוסיף: שהאמונה נותנת כוונה והכוונה נותנת כיוון, “אל האור”.

אז הצלחה רבה לבית תפילה ישראלי בעשייתו הברוכה ברמה הקהילתית, התל-אביבית, הכלל ישראלית והכלל יהודית.

איל שחל

אֱלֹהֵי הקולות הנשזרים לתפילות

אתה היודע כי רב כוחנו להתעלות

אתה גם מכיר את מצוקת הבודדים

שנולדו בצלם ועם צרכים מיוחדים.

גרעין התפילה כה משתוקק לקהילה,

והוא נטוע עמוק גם ללא קול ומילה

כשאתה עם כולם, כשאתה כמו כולם

תפילותיך עולות מעלה כמלאכים בסולם

זהו בית תפילתי, אלוהיי, והוא ישראלי

והמקום מכירני כי יש מקום גם בשבילי

ברכנו, אלוהיי, בשנת יו”ד גימל למצוות

שֶׁנִּזְכֶּה וּנְזַכֶּה עוד שנים רבות וטובות.

שלמה גרוניך

באמת מזל טוב וכל הכבוד. בימים קשים אלה,כשפרנסים חרדיים מנכסים לעצמם את היהדות וזורעים הרס ועוול,בימים אלה עוד יותר ברור כמה בית תפילה מגשים את היהדות הפתוחה,מאירת הפנים.