סוכות ושמחת תורה
|ןשמחת בחגיך והיית אך שמח!
רק חזרנו מיום כיפור, מחשבון הנפש, מהיציאה מהעולם, רק חזרנו הביתה והמסורת אומרת לנו: צא מהבית! אל תסתגר… צא החוצה, הבט אל השמים, אל הכוכבים, תסתכל מה קורה בשכונה שלך, בעיר שלך… צא לטיול. אל תתקבע כי אין קבע, הכול ארעי…
חג הסוכות מזמין אותנו ליציאה – החוצה. לצאת מהחום והנעימות שבבית, מהקיבעון, מֶהַאֶנוכִי ומֶהָאָנוכִי. לצאת ולראות את האחר, את השכן. את הפועל המרצף בצום הרמאדן, את התאילנדי בשדה החצילים. לצאת, לראות, לחשוב, ולעשות.
בחג הסוכות אנו יוצאים אל הטבע ומבינים את קטנותו של האדם מול איתני הטבע. בחג הסוכות אנו יושבים בסוכה המסוככת ומגינה עלינו, נוטלים את ארבעת המינים ומבינים שאנו שונים זה מזה, יפים ומיוחדים כל אחד ואחת בדרכו ובדרכה. מאחדים ל”אגודה אחת” את המינים השונים ויוצרים את היפה והמיוחד – בית ומקום צבעוני אשר מכבדים בו זה את דרכו של זה.
סוכות הוא גם חג שמחתנו! למה דווקא סוכות הוא חג השמחה? יותר מיציאת מצרים, יותר ממתן תורה… שלוש פעמים מופיעה המילה שמחה במקורות של החג בתורה…
ושמחת בחגך אתה ובנך ועבדך ואמתך והגר והיתום והאלמנה בשיערך. שמחה לכולם… סוציאליזם של שמחה… אין אני ועשיר, אותה סוכה רעועה מסוככת על כולנו באותה מידה.
שלוש סיבות לשמחה:
שמחת עובד האדמה האוסף לביתו את האסיף, שמחת העם המרגיש את חסד אלהיו שהוציאו מעבדות לחרות ושמחת האדם שאחרי כיפור פוצח דף חדש.
לובה אליאב, ז”ל – חתן תורה בבית תפילה
הישיבה בסוכה היא האנטיקליימקס. היא הנחלה אחרי הימים נוראים. פשוט לשמוח על מה שיש לנו ולהעריך את הקבע שלנו מהמקום הארעי.
על הישיבה בסוכה כותב פילון האלכסנדרוני: ‘אכן טוב לזכור את העוני בעושר, את השפלות בתהילה, את מעמד ההדיוט בשלטון, את סכנות המלחמה בשלום, את סערות הים ביבשה, את השממה בערים. הרי אין עונג גדול יותר מהרהורים על כשלונות העבר בעת הצלחות כבירות.
בבית תפילה אנו חוגגים את חג הסוכות בקבלת שבת חגיגית במיוחד בסוכה, ובהקפות שמחת תורה ראשונות, עם האנסמבל המוזיקלי המורחב, וקריאה מסורתית הפסוקים האחרונים של ספר דברים על ידי חתן תורה והפסוקים הפותחים מבראשית על ידי חתן או כלת בראשית.