פרשת קרח

במדבר טז

א וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן.  ב וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי-שֵׁם.  ג וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל יְהוָה.  ד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו.

מות הפסנתרן / אדם זגייבסקי

בְּעוֹד שֶׁאֲחֵרִים נִהֲלוּ מִלְחָמוֹת

אוֹ מַשָּׂא-וּמַתָּן, אוֹ שָׁכְבוּ

עַל מִטּוֹת צָרוֹת, בְּבָתֵּי חוֹלִים

אוֹ בָּמַּחֲנוֹת, הוּא תִּרְגֵּל

יָמִים שְׁלֵמִים סוֹנָטוֹת שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן,

וְאֶצְבָּעוֹת רָזוֹת, כְּשֶׁל כִּילַי,

נָגְעוּ בְּאוֹצָרוֹת גְּדוֹלִים,

שֶׁלֹּא הָיוּ שֶׁלּוֹ.

פרשת השבוע שלנו, פרשת קרח, ממשיכה את סיפורו של עם ישראל בהנהגתו של משה במסעם במדבר. במסע הזה משה חווה קשיי מנהיגות רבים, ובפרשת קרח העם מתמרד נגד משה, ש”נופל על פניו”.

כבר בפרקים הקודמים חווינו את המשבר שלו עם הנהגת העם, והנה עוד משוכה ניצבת בפניו. העם שואל את משה מדוע הוא המנהיג, הרי כולם “קדושים”, והוא בתגובה עורך ניסוי שיוכיח מי “קדוש” ובסופו קורח וחבורתו נבלעים באדמה. לאחר מכן גם מוכיח ה’ ששבט לוי הוא השבט הנבחר, כשכל נשיא של שבט מביא את מטהו לאוהל העדות ומשאירו שם בלילה, ובבוקר רק המטה של שבט לוי פורח.

השיר שבחרתי השבוע, “מות הפסנתרן”, של המשורר הפולני אדם זגייבסקי, אינו קשור לפרשה הזו ולקושי המנהיגותי של משה אלא דווקא פותח מחשבה בכיוון שונה לגמרי. “בעוד שאחרים ניהלו מלחמות” בטהובן ואצבעותיו “נגעו באוצרות גדולים, שלא היו שלו”. המאבק הזה של משה בעם משאיר בסופו של דבר את כולם מחוץ לארץ המובטחת, ארץ “זבת חלב ודבש”. המאבק, המלחמה, גוזלים אנרגיה, ואין מקום לאמנות, ליצירה, לבניה של דבר חדש. ואולי לכן הם נשארים בחוץ – כדי שלא יחריבו את הפוטנציאל של המקום החדש בגלל אותן מלחמות אינסופיות ביניהם.

מאחלת לכולנו רגעי חסד של מגע באוצרות הגדולים שאף פעם אינם שלנו.

שבת שלום!

נעם